עסקאות רכישת נכסים הן שיטה נפוצה בעסקאות מיזוגים ורכישות (M&A) שבהן הרוכש בוחר נכסים והתחייבויות ספציפיות של חברת היעד ובמקום לרכוש את החברה כולה רוכש רק את החלק הרצוי לו בפעילות חברת המטרה או נכסים מסויימים בלבד (מה שנקרא גם Cherry Picking). שיטה זו מציעה יתרונות וחסרונות ייחודיים בהשוואה לאסטרטגיות M&A אחרות, כמו עסקאות מיזוג ורכישת מניות. הבנת ההיבטים הללו יכולה לעזור לנו להבין את מבנה העסקה הראוי בהתאם למצב של כל חברת מטרה שאת עסקיה או נכסיה מעוניינים לרכוש.
אחד היתרונות המשמעותיים של עסקאות רכישת נכסים הוא היכולת של רוכשים לבחור נכסים רצויים ולמנוע התחייבויות לא רצויות. רכישה סלקטיבית זו מפחיתה את הסיכון הכרוך בלקיחת התחייבויות לא ידועות או לא רצויות. בנוסף, במדינות מסוימות, רוכשים יכולים להעלות את בסיס המס של הנכסים הנרכשים, מה שמוביל להטבות אפשריות בתחום הפחת (depreciation) והפחתות המס (amortization). לרוכש יש לעיתים קרובות בעלות ברורה יותר על נכסים ספציפיים, מה שמונע סיבוכים הקשורים למשכונים, שעבודים קיימים או למחלוקות על בעלות שלפעמים עולות בין בעלי מניות וכו'. בדיקת נאותות ממוקדת על נכסים בודדים יכולה להיות פשוטה יותר ופחות יקרה בהשוואה לניתוח מקיף של חברה שלמה על כלל פעילותה ומורכבויותיה.
עם זאת, עסקאות רכישת נכסים יכולות גם להיות מורכבות. זיהוי, הערכה והעברת כל נכס יכולים להיות אקטים מורכבים ברמה המנהלתית ולקחת זמן רב. העברת נכסים מסוימים, כמו חוזים או מערכות יחסים עסקיות וחוזיות, עשויה לדרוש הסכמה מצדדים שלישיים לאותם חוזים ומערכות יחסים, מה שמוסיף למורכבות ולפוטנציאל לעיכובים בסגירת העסקה. גם עובדים עשויים שלא לעבור אוטומטית, מה שידרוש משא ומתן ויכול לגרום להפרעות בסגירה של העסקה במידה והעובדים אקוטיים להמשך הפעילות. בנוסף, המוכרים עלולים לספוג שיעורי מס גבוהים יותר, כיוון שמכירות נכסים יכולות להפעיל חובות מס מיידיים בהשוואה לטיפול נוח יותר במיסוי רווחי הון בעסקאות של מכירת מניות.
בעסקאות מיזוג, שתי חברות מתמזגות לישות אחת. זה יכול להיות דרך פשוטה לאחד יחידות עסקיות, אך לעיתים קרובות כרוך בבחינה רגולטורית משמעותית ובאתגרים של שילוב לאחר העסקה (Post merger integration). היתרונות של עסקאות מיזוג כוללים מבנה פשוט יותר לאחר המיזוג, פוטנציאל לסינרגיה ופעילות יעילה יותר (יש פחות חברות לתחזק). עם זאת, כל הנכסים וההתחייבויות, כולל אלו הלא רצויים, מתמזגים, מה שעלול להוסיף סיכונים נוספים במיוחד חגבי כאלו שלא עלו בבדיקות הנאותות.
בעסקאות רכישת מניות, הרוכש קונה את מניות חברת היעד, מה שמקנה לו שליטה על כל הישות, כולל נכסיה והתחייבויותיה. מבנה עסקה זה פשוט יותר, מבטיח רציפות בפעילות העסקית ועשוי להציע טיפול מס נוח יותר למוכר. מצד שני, הרוכש מקבל על עצמו את כל ההתחייבויות, כולל אלו הלא ידועות או התלויות, והעסקה עשויה לדרוש אישור מבעלי המניות והרגולטורים. מניסיון העבר שלנו, לעיתים עדיף לרכוש את הון המניות של חברת המטרה ולאחר הרכישה בשלב ה-PMI (Post merger integration) להעלות נכסים מסוימים במעלה השרשרת הארגונית ולעשות את ה-Cherry Picking בתוך הקבוצה. לאחר מכן, לפרק את חברת המטרה יחד עם כל הפעילות שאנו רוכשים. בעוד שפתרון זה איטי יותר ומכביד יותר מבחינת לוגיסטיקת העסקה (ומצריך הליך בדיקת נאותות הרבה יותר יסודי) ועלויות העסקה, הוא יכול להיות מועיל יותר במקרים מסוימים, כגון כאשר הרוכש ירצה להשאיר עובדים בתוך הקבוצה ללא הליכי סיום העסקה (שבמדינות מסויימות יכולים גם לעכב עסקאות).
לעיתים עסקאות נכסים הן הפתרון הכי קל ומהיר כי חברה המטרה אינה בכלל חברה אלא סוג אחר של יישות תאגידית, כך היה כאשר ייצגנו את קוואנטום אקונומיקס ברכישת ריבולט (Revault) שהיה פרוייקט בלוקצ'יין שהיה בבעלות של קרן קיימנית. בעסקה היה צורך לרכוש למעשה רק את הטכנולוגיה מבלי להכנס למורכבויות של רכישת קרן על כל היבטי המס והממשל התאגידי. כמו כן בגלל שהייתה גם משמעות להצבעה של כל מחזיקי הטוקנים (ריבולט היא DAO) אז היו בעסקה כמה רמות של אישורים ולכן הרכישה של הפרוייקט כעסקת נכסים עשתה שכל ונבחרה כפתרון המועדף.
עסקאות רכישת נכסים מציעות גישה מותאמת לרכישת נכסים ספציפיים והפחתת סיכונים מסוימים הקשורים לרכישת חברות שלמות. עם זאת, הן מגיעות עם סט משלהם של מורכבויות וחסרונות פוטנציאליים. בהשוואה לעסקאות מיזוג ולעסקאות רכישת מניות, רכישת נכסים מספקת שליטה רבה יותר על מה שנרכש, אך יכולה לכלול יותר מכשולים מנהלתיים ועלויות גבוהות יותר. לכל שיטה יתרונות וחסרונות אסטרטגיים משלה, מה שהופך את זה לקריטי עבור רוכשים להעריך בקפידה את מטרותיהם ואת המאפיינים של כל סוג עסקה לפני שהם ממשיכים לביצועה.
