הצעה לציבור- מהי ומיהו הציבור?
הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך היא פעולה שבתחומו של חוק ניירות ערך אשר קובע כי הצעה היא "פעולה המיועדת להניע ציבור לרכוש ני"ע" וכי-"לא יעשה אדם מכירה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו".
המונח ציבור אינו מוגדר על ידי חוק ניירות ערך במישרין אך מתוך החריגים המאפשרים הצעה אנו למדים כי 35 אנשים בישראל שלהם הוצעו ניירות ערך של החברה ללא תשקיף במהלך פרק זמן של 12 חודשים לא ייחשבו ציבור – היינו, מותר להציע ל-35 אנשים בישראל במהלך פרק זמן של 12 חודשים ללא תשקיף. כאשר לא נכללים בספירה הזו דירקטורי החברה, בעלי המניות הקיימים ועובדי החברה. משקיעים כשירים מוחרגים גם הם מן הספירה (עוד על משקיעים כשירים בהמשך) וזהו אלמנט מאד חשוב בגיוס הון - זוהי החרגה רשמית מכוח החוק.
בישראל, החרגה בלתי רשמית נעשית לרוב כאשר מדובר בחברות סטארט-אפ משום שאלו נוטות לגייס הרבה משקיעים גם בשלב בו הן חברות פרטיות (לעיתים נערכים מספר סבבי גיוס) ועל פניו, חברות סטארט-אפ מציעות להרבה יותר מ-35 אנשים בישראל בשנה שאינם מוחרגים מן הספירה על ידי אחד החריגים לעיל. כלומר, יש כאן מעין עבירה על חוק ני"ע אך הדבר כאמור לא נאכף. סעיף זה נועד בעצם עבור חברות גדולות כדי למנוע מהן להציע ניירות ערך לציבור ללא תשקיף.
לסיכום, הציבור הוא בהגדרה, 35 אנשים או יותר בישראל אשר הוצעו להם ניירות ערך של החברה במהלך פרק זמן של שנה, לא כולל משקיעים כשירים, דירקטורי החברה, בעלי המניות הקיימים ועובדי החברה.
מהו התשקיף?
תשקיף הוא בעצם ספר של כמה מאות עמודים אשר מהווה בעצם "כרטיס כניסה" לשוק ההון. תהליך העבודה על תשקיף הוא ארוך מאוד (בד"כ כמה חודשים) הגופים המעורבים ביותר בעריכתו הם עורכי הדין ורואי החשבון של החברה, הנהלת החברה (מנכ״ל, סמנכ״לים וכו׳) ודירקטוריון החברה. לאחר סיום כתיבתו ואישורו בחברה הוא מועבר לאישור הרשות לניירות ערך ולאישורה של הבורסה.
לתשקיף יש שתי פונקציות עיקריות: פניה ל"ציבור" וגילוי "נאות" על ניירות הערך ועל החברה שמציעה אותם. יש פירוט לגבי איזה סוג ניירות ערך מוצע במסגרתו של התשקיף. יש גם פירוט על החברה על מנת שלמשקיע תהא אינפורמציה בנוגע למי הוא משקיע – השוק בו פועלת החברה, היתרונות שלה, החסרונות שלה, הנהלת החברה, מתחרים גדולים וכו'. הטעייה או אי הכללת פרטים מהותיים בתשקיף מהווה עבירה פלילית.
משקיעים כשירים
כאמור, בשביל להציע ניירות ערך ולגייס כסף מהציבור לשם ההגנה עליו עלינו לעמוד בכללי רגולציה קשוחים, לערוך תשקיף ולהיות תחת פיקוח רשות ני״ע והבורסה (או לגייס הון בהיקף נמוך יחסית דרך רכזי הצעה, כלומר הצעה לציבור דרך אפיק של מימון המונים). עם זאת ניתן להימנע מכך, על ידי גיוס הון בעיקר ממשקיעים כשירים, ועד כמות מסוימת של משקיעים שאינם כשירים (כאמור לעיל, בישראל, נכון להיום, הרף עומד על 35 אנשים בשנה אלא אם הולכים לנתיב גיוס ההמונים).
משקיעים כשירים הם משקיעים הנתפסים על ידי החוק (מוגדרים בפירוט בתוספת לחוק ניירות ערך) מדובר באנשים בעלי הון נזיל רב, קרנות הון סיכון, גופים מוסדיים ועוד. אלו מוחרגים משום שאלו גופים שיש להם את הניסיון והאפשרות לגבש את הידע על החברה או את היכולת להשיג מומחים שיבדקו את החברה בצורה איכותית עבורם.
